הזדהות משרד החינוך 
בשנת תרכ"ז (1867) פנתה קבוצת צעירים מירושלים ל"כל ישראל חברים" בפריז במכתב, שבו תיארו את העוני והדלות של החיים בארץ, והעלו בקשה מיוחדת ויוצאת דופן: "איננו מבקשים לחם חסד – אלא עבודה. הבו לנו אדמה, תנו בידינו כלים, תשלחו אלינו אנשים שֶׁיְלַמְדוּנוּ את עבודת האדמה". במכתב זה הביעו הצעירים את נכונותם לעבוד את האדמה אם הממשלה העותומאנית תרשה להם לרכוש קרקעות. כדי להבין עד כמה הייתה בקשתם בלתי רגילה, יש לזכור כי היהודים שחיו בארץ ישראל באותה תקופה (המאה ה- 19) היו שייכים ל"יישוב הישן" שהתקיים רובו ככולו מכספי תרומות של קהילות יהודיות- "כספי החלוקה". בעקבות פנייתם של הצעירים מארץ ישראל החליטה הנהלת כי"ח לשלוח לארץ את מזכיר החברה, שארל נטר, לבדוק את המצב בארץ ולגבש המלצות לפעולה. נטר חזר לפריז עם המלצה חד משמעית, שאכן חיוני להקים בארץ מסגרת חינוכית שתעניק לצעירים הכשרה חקלאית.
שארל נטר – האיש והחזון שארל (יעקב) נטר, מזכיר חברת כי"ח, התגייס באופן אישי למשימה. הוא האמין בצורך החיוני בחינוך חקלאי בארץ ישראל כאמצעי ראשון במעלה לעידוד העלייה לארץ. בדו"ח הנרגש שהגיש להנהלת חברת כי"ח כתב נטר: "אני מציע לכם היום תכנית של מוסד חדש, אשר בו יתחנך הדור… לעבודת האדמה… [בקבלכם את תכניתי זו] תתנו לחם וחיים למשפחות רבות של יהודים ותכינו מקום מקלט לאלפים מאחינו אשר יצטרכו לברוח מפני שנאת הגויים… מה שנראה היום כחלום – יהיה מחר מציאות…"
.jpg) המלצתו המהפכנית של שארל נטר זכתה לאישור כי"ח, וכי"ח החליטה על פתיחת בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל לנערים ונערות בני 13 – 16. בשלב ראשון הוחלט, שבכל שנה יתקבלו ללימודים עשרה תלמידים על חשבון חברת כי"ח. תלמידים נוספים יכלו להתקבל רק במימון של קהילות יהודיות . עוד הוחלט, כי מחזור הלימודים יהיה בן שלוש שנים ובתנאי פנימייה, ויכלול, לצד הכשרה חקלאית, גם לימודים עיוניים בשפה הצרפתית. נטר התחיל במסע הארוך והמייגע להפוך את התכנית מחלום למציאות. הוא פנה ליהודי התפוצות בבקשה לתמוך בתכניתו, ופעל במרץ לגיוס הכסף הרב שנדרש כדי לרכוש את הקרקע (2,400 דונם) ולהקים את בית הספר. גם לאחר שהיו בידו סכומי הכסף הדרושים, עדיין היה צורך באישור מיוחד של השלטון הטורקי, ששלט באותם ימים בארץ ישראל. בסופו של דבר, לאחר שהתקבלו כל האישורים, יצא נטר בעצמו לארץ ישראל, ליווה את כל תהליך הבנייה של בית הספר וגם התמנה להיות מנהלו הראשון.
|
|
מקוה ישראל – מחלום למציאות בית הספר הוקם על ידי נטר בי"ד באדר א' תר"ל (15 בפברואר 1870), ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים. הממשלה הטורקית נתנה לנטר רישיון לייסוד בית ספר חקלאי, והעניקה לו שטח של 2,600 דונם בחכירה עולמית בתשלום שנתי קטן "מתוך הכרה בערך המוסד הזה בחיי היהודים". היישוב הישן קיבל בברכה את הקמת בית הספר החקלאי.חנוכת בית הספר חלה בשבוע של פרשת השבוע "בחוקותי" והוא נקרא לפי דברי ההפטרה מספר ירמיהו "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ד', מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן. (י"ד ח'). מטרת המוסד הייתה להכשיר את הדור הצעיר להתיישבות חקלאית. מצרפת הגיע אגרונום מומחה ומנהל ושמו נֵיגו. בית הספר נועד לשלושים תלמידים מבני ארץ ישראל, אשר ילמדו בו חינם, ולשלושים תלמידים בני חוץ לארץ – בתשלום. ההתחלה לא צלחה, ולמרות קול קורא שהופנה בשלוש שפות לבוא ללמוד במקוה ישראל, לא נרשמו תלמידים. אט אט החל שארל נטר לגייס בעצמו תלמידים למקוה. עד בוא הבילויים למקוה ישראל בשנת 1882, ידעה מקוה ישראל עליות ומורדות. למדו עד אז עשרות תלמידים מקצועות שונים וחקלאות. המפנה החל בשנת 1882, שבה עלו ארצה הביל"ויים. חברי הקבוצה התקבלו לעבודה כפועלים, במחיר 5 גרוש ליזם, ושכרו דירה בפרדסים בין יפו למקוה ישראל. נטר הגיע למסקנה כי הם התלמידים שבית הספר החקלאי יכשיר לעבודת האדמה, אך הוא נפטר לפני שהצליח להגשים את התוכנית עם מותו של נטר נותרו הבילו"יים ללא משענת ועברו לעבוד בראשון לציון, בסוף שנת 1884 התפצלו הבילו"יים חלקם עברו לנחלת שבעה בירושלים וחלקם ייסדו את גדרה ובהמשך סייעו ביסוד רחובות ומזכרת בתיה.
|
|
חקלאות עברית מבראשית הצלחת מקוה בתחום החקלאות באה, רק לאחר שיוסף נייגו שהיה בוגר בית המדרש למורים בפאריס (אקול נורמל אוריינטל) ואגרונום במקצועו, התחיל לנהל את מקוה. הוא הקים משק מודרני עם לולים, מחלבות, רפת, כרם ויקב. הוא בנה גם בנינים נוספים שכללו כיתות, בית כנסת, בית חולים ובניין משרדים. בתקופת ניהולו יצא שמה של מקוה למרחוק כמקום אשר מכשיר חקלאים טובים במקצועות חקלאיים רבים. למדו בתקופתו מאות רבות של תלמידים בשלוש משמרות, בשילוב לימודים תיאורטים ועבודה מעשית. הוא סיים את תפקידו בשנת 1902 והחליפו יוסף לופו. אחת עשרה שנות ניהולו נחשבו לתקופה הקשה ביותר של מקוה שהתבטאה בניהול, ירידה במספר התלמידים והפסדים כספיים למשק.
בשנת 1914 מונה אליהו קרואזה למנהל מקוה על ידי הברון רוטשילד (הנדיב הידוע). הוא היה בוגר מצטיין של מקוה ובשל כך נשלח להשתלמות בפאריס בבית ספר גבוה. באותה שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה. בהוראת חברת כי"ח נאלץ קרואזה לפזר את התלמידים במשך שנות המלחמה, כך שעם סיומה בשנת 1918 נותר בית הספר ללא תלמידים. קראוזה פתח, בעזרת הברון רוטשילד, מחדש את מקווה ישראל עבור יתומי המלחמה בארץ, וכך – במשך שנתיים – התמלא בית הספר בתלמידים יתומים מן הערים ומן המושבות.
|
|
עברי – דבר עברית! באותן שנים הנהיג אליהו קראוזה חידוש חשוב בתכנית בית הספר: השפה העברית החליפה את הצרפתית כשפת ההוראה בבית הספר. מהלך חדשני זה קיבל את אישורה של חברת כי"ח, לשמחתם של קראוזה ושל מגיני השפה העברית בארץ. חשוב לציין, כי ההחלטה לעבור להוראה בעברית (במקום בצרפתית) באה על רקע ההתעוררות הציונית והרעיון של תחיית השפה העברית בארץ ישראל . ובכל זאת, ההחלטה לא הייתה קלה לביצוע: באותם ימים המורים שלימדו בארץ כמעט ולא ידעו עברית, ולא היו מסוגלים ללמד בעברית.
לאחר המלחמה שימשה מקוה ישראל כמקום הכשרה לחלוצים רבים, שהלכו לאחר מכן להקים קיבוצים, קבוצות ומושבים. בניהם היו מייסדי בית אלפא, רמת יוחנן, עין חרוד, גבת ועוד. רוב בוגרי מקוה ישראל, החל משנות העשרים, שבו למושבותיהם כאיכרים עצמאיים וחלקם הצטרפו לגרעינים של קיבוצים. גולת הכותרת של ההתיישבות, בראשית שנות השלושים, שהוכשרה ואורגנה במקוה ישראל קבוצה של יהודים צרפתיים שהקימה את כפר נטר בשרון.
|
|
מקווה ישראל – מיישבים ונלחמים בשנת 1926 נוסד סניף "הגנה" במקוה. מאז הקמתו הצטרפו אליו כל התלמידים והמורים, בהנהגתו של קראוזה. כולם עברו בחשאי אימונים, ומקוה שימש גם להכשרה ולאימון של מתנדבים מבחוץ. הנרייטה סולד שעמדה בראש מפעל "עליית הנוער" פנתה לקרואזה לקלוט קבוצות נערים דתיים של עליית הנוער. התנאים שלה היו: שמירת שבת, תפילות וכשרות. קרואזה הסכים ופתח את המדור הדתי במקוה ישראל. בהמשך נקלטו שבע קבוצות נערים שהגיעו מארצות אירופה. אלה השתלבו בהצלחה בלימודי חקלאות, בהתיישבות ובפעילות הגנה.
לאחר המלחמה נודעו התוצאות הנוראות של השואה. מקוה קלטה נערים ששרדו את השואה ובאו ממחנות העקורים. גם הם, לאחר תקופת הסתגלות, השתלבו בפעילות ככל הנערים.
לאחר המלחמה, נטלו חניכי מקוה ישראל חלק במאבק במדיניות הבריטית שהגבילה את העלייה וההתיישבות. ממקוה יצא הגרעין הדתי ליישב את בירייה, תוך מאבק עיקש מול הבריטים ובעליית 11 הנקודות בנגב סייעו החניכים בהקמתו של כפר דרום.
מקוה שימשה בסיס להתארגנות ויציאה של כוחות ההגנה והפלמ"ח במאבק מול הבריטים ובמלחמת השחרור. במסגריה של דוד ליבוביץ' במקוה ישראל הייתה סדנת הייצור והתיקונים של ההגנה, וליבוביץ יזם ויצר את הדוידקה – מרגמה ששימשה את ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות.
תלמידי מקוה השתתפו במלחמת השחרור. רבים מהם נפלו בקרבות, כמו שנים עשר מחניכי המדור הדתי שנפלו על כיבוש גוש עציון.
דוד בן גוריון, לימים ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, העריך את החשיבות העצומה שהייתה למקווה ישראל כמוסד חלוצי, ראשון מסוגו בהגשמת הציונות ובפיתוח ההתיישבות העברית בארץ ישראל: "אלמלא הוקם מקווה ישראל – ספק אם הייתה קמה מדינת ישראל" אמר דוד בן גוריון והוסיף: "הכול התחיל מאז [מקווה ישראל], ואנו רק באנו להשלים את המעשה מבחינה פוליטית ולאומית."
|
|
מקווה ישראל מאז הקמת המדינה ב 20.9.49 נחתם הסכם בין מדינת ישראל לבין 'כל ישראל חברים', להמשך קיומה של מקוה ישראל כמוסד עצמאי של כל ישראל חברים, אשר בראשו יעמוד קוראטוריום ובו יהיו מחצית הנציגים מטעם מקוה ומחציתו מטעם המדינה. ההסכם גם אישר את השתתפות המדינה בהוצאות המוסד. בשנת 1956 נכרת הסכם בין חברת כל ישראל חברים לבין ממשלת ישראל להקמת חברה שתנהל את מקוה ישראל ומאז מקוה ישראל מהוה חברה ממשלתית שהון מניותיה נחלק באופן שווה בין המדינה ובין כי"ח. בשנת 1976 נחקק בכנסת ישראל "חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל" ועל פיו "יוסיף לפעול כבי"ס חקלאי לקידום מטרותיו" וכן ש- "אין לשנות יעוד הקרקעות".
כיום לומדים בבית הספר 1,500 תלמידים, והוא מוגדר כבית ספר ל"לימוד מדעי הטבע הסביבה והביוטכנולוגיה הנשענים על המשק החקלאי". המוסד כולל בתוכו בית ספר תיכון שש-שנתי חקלאי חילוני ("המדור הכללי"), תיכון חקלאי דתי ("המדור הדתי") ובית ספר שש שנתי ישראלי- צרפתי שהוקם בשנת 2007 בשיתוף פעולה של ממשלות צרפת וישראל. קישור לאתר מקווה ישראל- http://www.mikveisrael.org.il/
|
